החלטה בתיק בש"פ 10094/04

           בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ואגו) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

           כנגד העורר ו-6 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום בו מתוארת פרשה קשה של עשיית שפטים בבתיהם של יריבים "פוליטיים" בישוב ערוער. מכתב האישום עולה כי בעקבות בחירות שנערכו למועצה המקומית בישוב החלו קטטות שונות ברחבי הישוב שכללו יידוי אבנים וירי. על פי הנטען, קשרו ביניהם הנאשמים קשר להתפרץ אל תוך ביתו של ראש המועצה היוצא ולבתיהם של תומכיו במטרה לגרום נזק לרכוש ולהצית את הבתים. במסגרת הקשר, כך נטען, הצטיידו הנאשמים בבלון גז ובחומרי בעירה אחרים והעורר הצטייד גם ברובה. בכתב האישום נטען כי בסמוך לשעה 10 בערב התכנסו הנאשמים ביחד עם אנשים נוספים בביתו של העורר ומשם הלכו בחבורה אל ביתו של ראש המועצה היוצא. בהגיעם למקום, שברו את הגדר המקיפה את הבית ואת החלונות והתפרצו לתוכו. על פי הנטען בכתב האישום גרמו הנאשמים לנזק רב לבית ואז שלחו בו אש. לאחר מכן פנו הנאשמים לבצע מעשים דומים בביתם של תושבים נוספים בישוב ערוער.

           יחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים. בבקשה זו פורטו הראיות הקיימות לכאורה כנגד כל נאשם ובעניינו של העורר נטען כי הוא היה "ראש וראשון לפורעים ולמבצעי ההרס וההצתות בבתים". על פי הנטען בבקשה, כל עדי הראיה זיהו את העורר כמי שהיה אחראי לחלק ניכר מההתפרעויות שארעו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה באופן חלקי והורה על מעצרו של העורר בלבד ועל שחרורם לחלופת מעצר של שאר הנאשמים בכתב האישום. בית המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה כנגד כל הנאשמים וכי מהמעשים המיוחסים להם נשקפת ללא ספק מסוכנות. עם זאת, מצא בית המשפט כי ביחס לכל הנאשמים, למעט העורר, ניתן להסתפק בחלופת מעצר. ביחס לעורר קבע בית המשפט כי הראיות לכאורה מצביעות על כך שהוא היה "הרוח החיה, היוזם והמוביל של ההתפרעות" וכי המעשים המיוחסים לו - בין השאר, ירי בנשק חם - הינם חמורים יותר מאלו המיוחסים לנאשמים האחרים. לפיכך, בית המשפט מצא כי ביחס לעורר אין ניתן להסתפק בחלופת מעצר והמסוכנות הנשקפת ממנו היא במידה המצדיקה מעצר מאחורי סורג ובריח. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

           באת כוח העורר טענה בערר שהגישה כי הראיות כנגד העורר הן חלשות ביותר וכי אין בהן כדי להקים ראיות לכאורה כנגדו. לטענתה, עדי התביעה תיאמו את עדויותיהם במטרה להפליל את העורר שכן הוא שייך לפלג היריב. באת כוח העורר הציגה ראיות אשר, לשיטתה, תומכות בטענת אליבי שהציג העורר ואשר סותרות, לטענתה, את הראיות לכאורה נגדו. כמו כן ציינה באת כוח העורר את עברו הנקי של מרשה ואת היותו אזרח מכובד המנהל עסק המפרנס משפחות רבות. לטענתה, מעצרו הממושך של העורר יגרום לו נזק רב ועל כן יש לשחררו לחלופת מעצר.     

           לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. באת כוחו של העורר טענה כל שניתן כדי לשכנעני בדבר חולשתן של ראיות התביעה לנוכח טענת האליבי שהוצגה ואולם לא שוכנעתי כי עלה בידה למוטט את הבסיס מתחת לקיומן של הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר. טענת האליבי שהועלתה על ידי העורר היא כי בעת שהתרחשו האירועים היה הוא במרחק של 25 קילומטר לערך מערוער, ונסע לישוב רק כשנודע לו על המהומות. לחיזוק טענתה, הצביעה באת-כוח העורר על דו"ח האיכון של הטלפון הסלולארי של העורר התומך, לפי הטענה, בגרסה זו. טענת האליבי שהעלה העורר תיבחן על ידי בית המשפט, ובסופו של דבר בית המשפט יכריע בה. לעת הזו, קיימות ראיות לכאורה המבססות את השתתפותו המרכזית של העורר בהתפרעות חמורה שכללה מעשי הצתה בבתים בהם שהו נשים עם ילדיהן, וכן כללה, לפי גירסת המאשימה, ירי מכלי נשק שהיה בידי העורר. בכך די כדי להצדיק את מעצר העורר מחמת מסוכנות. גם אם יתכן כי חלק מהארוע החל לפני שהעורר הגיע למקום הרי שגם מהודעותיו של העורר עצמו - בהן ניסה להרחיק עצמו ככל הניתן מזירת ההתרחשות - עולה כי העורר היה כבר בזירה בעת שהתרחש הארוע הראשון המוזכר בכתב האישום, בו נשרף ביתו של ראש המועצה. גרסתו של העורר ביחס למעשיו בעת ארוע זה שונה לחלוטין מהנטען כלפיו, ולשיטתו ביקשה אותו האשה שביתה נשרף להיכנס כדי לחלץ משם את בנה, אך הילד לא נמצא בבית. ענין זה יתברר בבית המשפט המחוזי בעת המשפט. מכל מקום, אין בראיות שהציגה באת כוח העורר - בדבר מיקומו כביכול של העורר בזמן הארועים - כדי לשלול את האפשרות שהעורר הגיע לזירת ההתרחשות במועד הרלוונטי. הארוע המתואר בכתב האישום הינו חמור ביותר - התפרעות שבה בני פלג אחד עשו שפטים בבתיהם וברכושם של בני פלג יריב על רקע בחירות למועצה המקומית, והוא מלמד על מסוכנות. נראה כי רק בנס לא נגרמו פגיעות בגוף או בנפש בארוע זה. בנסיבות אלו קמה עילת מעצר בשל המסוכנות אותה יש לראות גם על רקע המתיחות הרבה ששררה בישוב ונוכח הראיות המצביעות על חלקו המרכזי של העורר בהתרחשויות. אשר על כן, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.         

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, י' בכסלו התשס"ה (23.11.2004).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: